הרפואה הסינית פיתחה מאז ימי קדם הבנה מורכבת של מצבו הפיזיולוגי, הפסיכולוגי והאנרגטי-רוחני של האדם. נקודת המוצא של גישה זו רואה את מקורה של כל תופעה ביקום ב'אחד', חובק-כל, חסר צורה, נטול מאפיינים, הוויה טהורה מופשטת אשר בה גלומים כל הפוטנציאלים, ה'דאו'.

ברפואה הסינית אחדות זו נחלקת לשניים – יין ויאנג, שהנם שני הקטבים של האחד המוחלט ומשמשים לתיאור ולהסבר תהליכי השינוי המתמיד בטבע, ובעזרתם אפשר להגדיר ולהסביר תופעות הן ביקום כמקרוקוסמוס והן באדם כמיקרוקוסמוס. הדואליות של שני קטבים אלה יוצרת את הכח השלישי שהנו האנרגיה, הצ'י, המייצג את כח החיים החיוני באדם. באופן זה, היצירה וההתהוות נתפשת כתוצאה משילוב ופעולת גומלים בין יין, יאנג וצ'י.

חמשת הפאזות עץ, אש, אדמה, מתכת ומים, נובעות מתוך משחק קוסמי זה, ומשמשות לשם הבנת המציאות. לכל פאזה מיוחסות איכויות של טמפרטורה, צליל, עונה, טעם, אקלים, כמו גם איבר חישה מייצג ועוד, המתארות את ההשפעה שלו על הגוף הפיזי כולו. כל תופעה בעולמנו מורכבת מאותן חמש פאזות, ויכולה להיות מסווגת בהתאם לדומיננטיות של היסוד המרכזי השולט בה. מודל זה מאפשר הבנה של אספקטים ורבדים רבים הקשורים למצבי בריאות ולחולי, המעידים על אופי הטיפול הנחוץ לכל אדם באופן אינדיבידואלי.