הרפואה הסינית שמה דגש על הבנת היחסים בין האיברים, הבאים לידי ביטוי בסימנים ובסימפטומים מגוונים הנגלים ברובד הפיזי, הרגשי והמנטלי של האדם. באופן זה, איברים מתוארים ב|מונחים של דפוסים והשפעתם ולא במונחים של סטרוקטורה אנטומית. האיברים המהווים בני זוג ייני ויאנגי ומשויכים לפאזה כלשהי נתפשים כקשורים זה לזה באמצעות מרידיאנים פנימיים וחיצוניים, המהווים את המיפוי האנרגטי של הגוף. מרידיאנים אלה הנם רשת נתיבים תלת-מימדית עדינה בגוף, מקשרת ומאזנת את המבנים והחומרים השונים, את האיברים ואת ספֵרות ההשפעה השונות. בתוך מערכת המרידיאנים קיים מספר רב של סוגי מרידיאנים, המחוברים באופן פנימי לאיברים ובאופן חיצוני לרמת העור. השפעה באמצעות המרידיאנים אפשרית על ידי נקודות ריכוז אנרגיה רבות עֹוצמה הקיימות על-גביהם, ולכל נקודה יש איכות תרפויטית ייחודית ותכונות ריפוי בעלות מטרה שונה.
כאשר הזרימה במרידיאנים היא הרמונית ואיננה נתקלת במכשול, מתקיים מצב של בריאות תקינה, אך כאשר הזרימה דרך אחד מן הערוצים משתבשת (מואצת, מואטת או אינה מתקיימת עקב חסימה), עלול להתרחש מצב של חוסר איזון או מחלה. כאשר מזהים איזה מערוצי הזרימה נפגע, ניתן לאבחן את מקורן של המחלות ולטפל בהן. כתוצאה מאופן הראיה האינדיבידואלי מחד ומנקודת המבט ההוליסטית מאידך, הטיפול מאפשר לגוף להגיע לאיזון תוך השלוות ההכרה.